החלטה בתיק ת"א 1027-09

לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") בהתאם להוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן:"החוק") ולמנות מומחים רפואיים בתחום האורטופדי והפסיכיאטרי.

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית:

1.      התובע, יליד 1950, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 10.09.07 והוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, בגינה קבעה לו הועדה הרפואית של המל"ל (להלן:"הועדה") נכות צמיתה בשיעור 42% (בצירוף תקנה 15) בעקבות תביעה להחמרת מצב כמפורט להלן:

15% בגין ליקוי נפשי מותאם ע"פ סעיף 34 ב-ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-  1956  בצירוף 15% בגין ליקוי אורטופדי מותאם ע"פ סעיף 37 א-ב לתקנות.

2.      בעניין הנכות הנפשית טוענת הנתבעת, כי הועדה מיום 16.08.10 שדנה בתביעה להחמרת מצב עיינה בחוות דעת פרטית מוסווית מטעם התובע מיום 17.05.10 שנערכה ע"י ד"ר קופילוב המשמש כפסיכיאטר בבית החולים ברזילי, שם טופל התובע לאחר הפגיעה. ע"פ חוות דעת זו, לתובע סימנים קליניים המגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה.

לטענת הנתבעת עסקינן במומחה הנוהג ליתן חוות דעת מטעם תובעים (כמפורסם בכלי התקשורת). יתרה מכך  - נמצא טעם לפגם בכך שהפוסק הרפואי שבדק את התובע בועדת יחיד מטעם המל"ל הינו ד"ר אנדרי בלגורדסקי המשמש כסגן מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ברזילי בו טופל התובע כאמור ובעוד ד"ר קופילוב עובד תחתיו. במציאות זאת ובעוד הנתבעת מצידה מנועה מלחקור את הפוסק, יש משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

זאת ועוד, דו"ח הפוסק נעדר פרטים בדבר מצבו של התובע עובר לתאונה דנן כמו גם התייחסות לקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הנפשי של התובע, בייחוד עת עסקינן בתסמינים סובייקטיביים ולאור העובדה שלא צויין כלל ע"י התובע בתביעתו לתשלום דמי פגיעה כי נגרמה לו פגיעה נפשית.

הנתבעת טוענת עוד, כי חלה הטבה מהותית במצבו של התובע לאחר בדיקת הועדה זאת בהסתמך על מסמכים רפואיים מיום 15.09.10, 03.10.10 ו - 27.10.10.

3.      בעניין הנכות האורטופדית טוענת הנתבעת, כי קיים תיעוד רפואי רב המעיד על סיכוי סביר לשיפור מהותי עתידי במצבו הרפואי של התובע באמצעות ניתוח, תיעוד אשר לא הוצג לועדה. מדובר בתיעוד רפואי שנערך לאחר קביעת המל"ל מיום 02.07.09, לטענת הנתבעת, הועדה לא בדקה אפשרות לשיפור מצבו של התובע באמצעות ניתוח וכי גם בתביעה להחמרת מצב מיום 05.09.10 לא צויין כי התיעוד הרפואי הנטען עמד בפניה ולא נעשתה התייחסות להשלכות הניתוח. משכך, יש למנות מומחה רפואי אשר יקבע מהי ההטבה הצפויה במצבו של התובע לאחר ביצועו של הניתוח.

4.      התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הנתבעת לא הצביעה על טעמים מיוחדים או נסיבות חריגות ויוצאות דופן לפיהן יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל.

5.      בתחום הנפשי - המסמכים שעמדו בפני הועדה הינם מסמכים מהמרפאה לבריאות הנפש בבית החולים ברזילי שם מטופל התובע ולמעט אלו לא הוגשו מסמכים נוספים בעניינו.

אשר לחוות הדעת הנטענת, הרי שאין מדובר בחוות דעת, כי אם בסיכום רפואי מטעם הפסיכיאטר המטפל וממילא אין בנמצא הוראה המונעת מנפגע להביא בפני הועדה חוות דעת פרטית מטעמו.

עוד ציין התובע, כי קבלת טענת הנתבעת בדבר נחיצות בהבאת ראיות לסתור מהטעם כי בפני הועדה עמדה חוות דעת מומחה תביא לסיכולה של הוראת סעיף 6ב וכי חזקה על סגן מנהל המחלקה לשקול קביעתו בדבר הנכות ממנה סובל התובע גם באם עמד בפניו מסמך של עמיתו.

לעניין הטענה בדבר ההטבה שחלה במצבו ציין התובע, כי המסמכים שצורפו אינם מעידים על כך ולהסרת ספק צרף הוא סיכום רפואי עדכני בדבר מצבו ולפיו לא חלה כל הטבה משמעותית במצבו ומצוי הוא בטיפול פסיכוטרפויטי, נוטל טיפול תרופתי ויש כרוניפיקציה של מצבו.

אשר למצבו הרפואי עובר לתאונה, הרי שהנתבעת לא הצביעה על בעיה ממנה סבל ואין לקבל טענה בעלמא מבלי להציג מסמכים המעידים על עבר רפואי המטיל בספק את אמיתות טענותיו.

6.      בתחום האורטופדי ציין התובע כי בפועל לא עבר טיפול ניתוחי וכל עוד לא בוצע הניתוח, הרי שאין הדבר יכול להועיל לנתבעת, מה גם שלא ברור איזה שיפור יחול במצבו בעקבות הניתוח.

7.      בתשובה לתגובה הפנתה הנתבעת לפסיקה בסוגיה וביקשה להתעלם ממסמך רפואי שצורף לתגובת התובע בהיותו מסמך מוזמן שאינו מעיד על טיפול רפואי אלא כולל מסקנות וקביעות רפואיות. לעניין ההטבה במצבו של התובע, ציינה הנתבעת כי הטיפול באמצעות זריקות מסייע לתובע.

         המסגרת הנורמטיבית

8.      סעיף 6ב לחוק קובע כדלקמן: